6 במרץ 1900 – 18 במאי 1973 - בחסות ויקיפדיה

      משורר ישראלי יליד אוקראינה, מן המשוררים החשובים בשירה העברית החדשה, שהטביע את חותמו על חיי הספרות בארץ גם בתחומי התרגום, העריכה והמחזאות, וקנה את עולמו כחדשן של השפה העברית, והודות לכך זכה לכינוי "לשונסקי".

      שלונסקי נולד בעיירה קריוקוב, בגוברניית (פלך) פולטבה שבתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום Крюкове שבמזרח אוקראינה) בשנת 1900 למשפחה יהודית מסורתית ציונית: לאביו טוביה, חסיד חב"ד, ולאמו צפורה לבית ברברמק. הושפע מאביו, אשר היה ציוני רוחני, ומאמו, שבצעירותהּ הייתה פעילה בתנועה הסוציאליסטית.

בהיותו בן 13 נשלח לארץ ישראל  כדי ללמוד בגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב, ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונה חזר לרוסיה.

את שירו הראשון פרסם שלונסקי בעיתון "השילוח", בשנת 1919. ב-1921עלה ארצה כחלוץ, עבד בסלילת כבישים ובעבודות בניין, ובהּ-בעת תרם את חלקו לחיי התרבות בארץ בצורת פזמונים לבמות הסאטיריות שפעלו אז, כמו גם לנשפי הפורים של תל אביב, שהיו מסורת בתל אביב הקטנה. כבר אז ניכרה אצלו הנטייה לכתיבה שובבה, ששובצו בה המצאות לשוניות. כמו כן ערך את המדורים הספרותיים בעיתונים אחדים.

אט אט הפך להיות נציג הקבוצה "המורדת" בשירת ביאליק ודורו, בעיקר בקלישאות שאפיינו אותה, וניסה ליצור שירה תוססת חדשה וצעירה, שלא התקבלה על ידי הממסד הספרותי בארץ. עובדה זו באה לידי בטוי בכך ששירת שלונסקי לא נלמדה במשך שנים בבתי הספר לצד שירתם של ביאליק, טשרניחובסקי, שמעוני ואחרים.

בשנת 1933ייסד שלונסקי את השבועון הספרותי "טורים", המזוהה עם חבורת "יחדיו", שבה היו חברים גם נתן אלתרמן ולאה גולדברג. כעורך נתן שלונסקי למשוררים בראשית דרכם הזדמנות לפרסם את שיריהם. דליה רביקוביץ זכתה להזדמנות כזו, כששירה הראשון פורסם ברבעון הספרותי "אורלוגין" בעריכתו.

שלונסקי נרתם לעזרתו של המשורר בוריס גפונוב שתרגם את האפוס הגרוזיני "עוטה עור הנמר" (מאת שותא רוסתוילי). הוא יזם את הוצאת התרגום העברי של היצירה, והיה בין הפעילים להתרת עלייתו של גפונוב ארצה. גפונוב, שלמד עברית מהאזנה לשידורי "קול ישראל", עלה בסופו של דבר לארץ כשהוא חולה מאוד וימיו ספורים.

למרות היותו יוצר "שובב" לא התנתק שלונסקי מהמציאות הטראגית שסביבו והביא אותה לידי ביטוי ביצירותיו. בפואמה "דווי" הוא מבכה את גורל הקורבנות במלחמת העולם הראשונה ואת גורל היהודים שסבלו מפוגרומים באוקראינה בימי המהפכה הבולשביקית.

בתקופת השואה הוציא קובץ שירים בשם "ממחשכּ‏ים", בו ביטא את רגשותיו מהתקופה האפלה ביותר בתולדות המין האנושי, ובפרט ביכה את גורל יהדות אירופה.

בשנת 1967זכה שלונסקי בפרס ישראל לספרות.